שנגרי-לה פרונטיר - פרק 11
המחצית הראשונה של הפרק הזה ממחישה בצורה מושלמת למה אהבתי כל כך את 'שאנגרי-לה פרונטיר', ולמה הימורים על חיים ומוות לא תמיד נחוצים כדי לספר סיפור שובה לב.
לאבד את עצמך במשימות נסתרות, להילחם בבוסים חזקים מדי, לגלות כלי נשק חדשים לגמרי שעולים בהרבה על רמת השחקן – כל אלה הם יסודות התורמים לאופי המרתק של משחקי RPG בעולם פתוח.
כשצורכים מדיה טובה – בין אם זה משחק וידאו או אנימה – אפשר לשקוע כל כך עמוק בעולם עד ששוכחים לגמרי שהוא לא אמיתי.
כשהבוס הארנב יוצר את כלי הנשק האלה תוך כדי שירה, בליווי מוזיקה יפהפייה ברקע, לא אכפת לי כהוא זה שאני בעצם צופה בסצנת מעבר, כי הסקרנות והמעורבות שלי בעולם הזה גוברות על כל מחשבה שעלולה לשבש את הטבילה.
ואז, כשממשק המשתמש מופיע ואתה מבין שכלי הנשק אפילו לא שמיש, המציאות הזו קורסת לפתע – ואני לא יכול שלא לצחוק.
הפרק הזה עסק יותר בהכנת השטח. יש רמזים עדינים רבים לגבי המשמעות של המפגש המסתורי הזה והסבירות שהוא כרוך בדמות לא שחקן (NPC) אל-מת עם סיפור רקע טרגי. זו תהיה הזדמנות מושלמת לשלב את הידע (לור) של העולם במשהו שעלול להיות בעל השלכות בעולם האמיתי, שכן ארתור מתכנן משהו.
הקרב הזה חורג הרבה מעבר לטחינה פשוטה של נקודות ניסיון או זכויות התרברבות, בהתבסס על ההצצות הקצרות שהיו לנו לארתור לבדו בפרקים קודמים. הפרק היה כל כך מוצלח שהוא הצית מחדש את ההתלהבות שלי לסדרה.