שאנגרי-לה פרונטיר – פרק 16
זו הפעם הראשונה מזה זמן רב שפרק מוקדש כולו ללחימה. למרות שהגישה הכללית לבוס הזה הרבה יותר פשוטה ממה שציפיתי במקור, הוא בשום אופן לא היה פחות מהנה.
הכוריאוגרפיה נשארת מדויקת, אבל כבר בשלב מוקדם אפשר לחוש את הייאוש של הדמויות. אני לא חושב שאי פעם התמודדתי עם קרב בוס במשחק וידאו שהיה יותר על הישרדות מאשר על השבת מלחמה אקטיבית.
זה יוצר סוג אחר לגמרי של לחץ נפשי – כמו שמבקשים ממך לרוץ בלי לדעת איפה קו הסיום. בכל פעם שאתה מעד (או, במקרה הזה, נפגע מהבוס), זה מרגיש קשה הרבה יותר לחזור לקצב, אבל אני שמח שכולם נהנים קצת מקרב הבוס הזה, דווקא בגלל ייחודיותו.
הישרדות לפני תקיפה
הפרק הזה גם מבהיר שזהו כנראה הניסיון הטוב ביותר – אם לא היחיד – להצליח, בהתחשב בכמות העצומה של משאבים שיש להשקיע בתוכנית הזו.
אני אוהב את הרעיון שארתור עלול היה להרוס לבדו את כלכלת משחק הווידאו הזה על ידי קניית כל פריטי התחייה הנדירים להפליא בכל המדינה – רק בשביל קרב הבוס האחד הזה.
אמנם הסדרה יכלה להדגיש את המטבע עוד יותר כדי להמחיש באמת את עלות כל ההשקעות, אך מרומז שבמשחקי פעולה בזמן אמת, רוב פריטי התחייה הם נדירים או מגיעים עם הגבלות מסוימות. וגם, הוצאת כל כך הרבה כסף בסוף כדי לקבל בונוסים זמניים לכישורים שמשאירים אותך במשחק הייתה מגע יפה.
קאטזו וכלכלת המשחק
הלוואי שהייתי רואה יותר מקאטזו כלוחם בפרק הזה. אמנם הוצגה יותר מהחשיבה המהירה שלו, וזה היה משעשע שהפתרון הטוב ביותר שלו להתמודדות עם הבוס היה להיצמד לפנים שלו, אך ככל שהדברים הופכים יותר ויותר קריקטוריים, הקרב מאבד חלק מהמתח שלו.
למרבה המזל, הם מצליחים להחזיר את המתח בקושי רב עד שהצוות נכנס לשלב השלישי של קרב הבוס – שלדעתי יהיה האחרון.
אנחנו מתחילים לראות כאן את השריון נסדק, גם פשוטו כמשמעו וגם מטפורית, אבל השאלה נשארת: מה נגלה מתחת לפני השטח כשכל זה יסתיים?