שאנגרי-לה פרונטיר – פרק 9

כששליש מפרק מושקע בגיבור שעומד מהצד ומגיב על חרקים הנלחמים על טריטוריה, אפשר לומר בוודאות שהקצב התרסק לחלוטין.

אמנם היו רגעים מקסימים בפרק הזה, הדבר היחיד הרלוונטי באמת היה שינוי מיקום הקבוצה. עיצובי המפלצות והנופים פנטסטיים – "שאנגרי-לה פרונטיר" לוכדת את פליאת העיניים הנדהמות הזו באופן מושלם כשמגלים מכניקות משחק חדשות. ובכל זאת, הכל הרגיש שטחי באופן מפחיד, וזה כואב עוד יותר מכיוון שהפרק התחיל כל כך חזק.

התפתחות איטית

הפתיחה מנקודת מבטה של ארתור הייתה מבטיחה: יש לה מטרה מוגדרת, כנראה שהיא זקוקה לעזרתו של סונראקו, ואולי היא יודעת יותר על רקע המשחק.

האם יש קונפליקטים אמיתיים עם שחקנים שאיתם היא קיימה אינטראקציה בעבר?

האם חבריה לשעבר יבגדו בה כי היא פתאום "לא באותו ראש" איתם יותר? הכל מרגש – אבל מתי הסדרה תגיע לזה סוף סוף?

רגעים מקסימים

הסצנות של פסיגר היו חמודות. כל הכבוד לה שסוף סוף שלחה את בקשת החברות הזו. הניגוד בין מחוותיה של נערת בית הספר לבין האווטאר המגושם עטוי השריון פשוט משעשע. האם יהיו לכך השלכות נוספות בהמשך? מסופקני, במיוחד מכיוון שסונראקו הגיב בזהירות קיצונית כל כך.

בסך הכל, אחד הפרקים החלשים יותר – אבל נקווה שהשבוע הבא יהיה טוב יותר!