סאקאמוטו דייז - פרקים 1 ו-2
ובכן, אני מניח שכדאי לי לפתוח את הביקורות האלה בהבהרה קטנה: אני שקוע לגמרי במנגה Sakamoto Days – קראתי אותה בלי הפסקה מאז הופעת הבכורה שלה ב-2020. אמנם הסדרה לא נמנית עם המועדפות המוחלטות עליי בליין-אפ הנוכחי של ג'אמפ, אך היא ללא ספק מנגה מבדרת שאני נהנה ממנה מדי שבוע, ובסך הכל נהניתי ממנה מאוד. במהלך הזמן הזה, גם קהל קוראים נכבד הצטבר, במיוחד בקרב מעריצי Shonen Jump במערב, והדרישה לעיבוד אנימה הולכת וגוברת כבר זמן מה.
לאחר ציפייה ממושכת, האנשים ב-TMS Entertainment סוף סוף סיפקו את גרסת האנימה – ונטפליקס רכשה אותה עבור תוכנית הסטרימינג שלה. הסדרה לא רק מקבלת דגש משמעותי יותר מרוב היצעי אנימה אחרים, אלא גם מיועדת לפנות לקהל רחב יותר, לא רק למעריצי אנימה מושבעים.
בהתחשב בכך, מובן מאליו שהלחץ ליצור הצלחה עצום – אבל האם מה שסופק עד כה עמד בהייפ?
עד כה, הייתי אומר: בעיקר כן. הרעיון המרכזי של הסדרה פשוט מאוד: טארו סאקאמוטו היה פעם המתנקש המפחיד והנערץ ביותר בעולם התחתון, עד שהתאהב והחליט להשאיר את חיי הפשע מאחוריו.
כעת הוא מבלה את ימיו בשקט בניהול חנות נוחות קטנה – יחד עם אשתו אאוי ובתו האנה – עד היום שבו מופיע מתנקש טלפתתי בשם שין, עם פקודה ממפקדיו: או שסאקאמוטו יוחזר לחיי המתנקש, או, מכיוון שפרש, עליו להיהרג כעונש על עזיבתו.
עם זאת, כפי ששין מגלה עד מהרה, העובדה שסאקאמוטו קצת מחוץ לכושר לא אומרת שהוא לא יכול לחסל אותו בקלות במגוון דרכים. וכשסאקאמוטו מחליט לא רק לחוס על חייו של שין, אלא אפילו להציע לו עבודה, שין הופך לעובד בחנותו של סאקאמוטו. בהמשך, אנו רואים אותו מציע הצעה דומה ליורשת מאפיה בשם לו שיאוטאנג – ושניהם מתקבלים למשפחתו ה'ללא-הרג' בתנאי שיצמדו בקפדנות לכלל זה. לרוע המזל, לעולם התחתון אין כל כוונה לתת לסאקאמוטו לחיות חיים שלווים, ומתנקשים מכל הסוגים שמים כעת עין על הפרס הכבד שהוצב עליו.
זוהי הגדרת רקע מוצלחת למדי לקומדיית אקשן, ובכל הנוגע לצד הקומי, הסדרה עשתה רושם טוב מאוד עד כה. תזמון הבדיחות בשני הפרקים הראשונים מוצק, והתוכנית מצליחה להציג בצורה מושלמת בדיחות קטנות – כמו החזיונות הרבים של שין המדמיין את סאקאמוטו הורג כשהוא מנסה לקרוא את מחשבותיו, או הבהלה הגלויה של סאקאמוטו מהמחשבה שאאוי עלולה להתגרש ממנו אם יהרוג מישהו.
הדיבוב גם הוא טוב עד כה. בתחילה, הייתי קצת מודאג מכיוון שרבים מהמדבבים שהוכרזו מגיעים מהפקות לייב אקשן – כי כישרונות אלה לא תמיד משכנעים בדיבוב – אך דאלאס ליו מצליח לגלם את שין בכנות, כך שאני יכול להבין את החלטתו להשאיר את חייו הישנים מאחור ולחיות עם משפחתו של סאקאמוטו. מת'יו מרסר, לעומת זאת, אינו אלמוני בעולם האנימה ועושה עבודה נהדרת בהעברת יחסו הבלתי מתפשר של סאקאמוטו כלפי שין, מה שהופך את הדינמיקה ביניהם למצחיקה באופן עקבי. אני קצת אמביוולנטי לגבי רוזלי צ'יאנג כשיאוטאנג, שכן היא נשמעת קצת נוקשה יותר בהשוואה לשאר צוות השחקנים הראשי – אך היא עושה עבודה מוצקה בסצנות שבהן שיאוטאנג מעלה זיכרונות מהוריה. ייתכן שהיא תיכנס יותר לתפקידה בפרקים הבאים.
אני גם מעריך שחלק מהבדיחות החלשות על סאקאמוטו רוככו בדיבוב, שכן אלו נמנים עם האלמנטים החלשים יותר של החלק המוקדם של הסיפור. הן לא נעלמו לחלוטין, אבל הן הפכו לנסבלות יותר. עם זאת, ארצה לשמור את פסק הדין הסופי עד שנשמע יותר מצוות השחקנים – אך כרגע הכל נראה די מוצק.
פרק 1 של Sakamoto Days אינו מושלם, אך הוא בולט בזכות סיפורו המלבב.
אני מניח שדווקא רצפי האקשן של קומדיית האקשן הזו הם שאתם רוצים לשפוט – ובכל הנוגע לחלק זה של התוכנית, אני חלוק בדעתי. בחודשים שבין ההכרזה על האנימה לשידורה, הייתה מחלוקת בקרב המעריצים שכותר אקשן שונן מצופה כל כך הופקד בידי אולפן פחות ממוקד-אקשן כמו TMS, ולא בידי מאדהאוס או MAPPA – והצילומים מהטריילרים המוקדמים לא נראו מעוררי השראה במיוחד.
כקורא מזדמן של המנגה, הייתי קצת מודאג ממה שנקבל כאן, אבל עד כה התוצאות נראות פחות או יותר בסדר – לא מרהיבות, אך בשום אופן לא אסון מוחלט. מאסאקי וואטאנאבה אולי אינו במאי אנימה ידוע, אבל הוא נמצא בתחום זמן רב, והניסיון הזה משתקף בסצנות שלו.
רצפי האקשן מבצעים עבודה מצוינת בהעברת כמה על-אנושי באופן קומי סאקאמוטו – בין אם הוא הודף כדורים עם ממתק או מכריע קבוצת בריונים עם הזריזות המדהימה שלו, הוא תמיד מופיע ככוח טבע בלתי ניתן לעצירה. האנימציה אינה זורמת במיוחד, אך האקשן מבוים היטב באופן עקבי, וכל ליקוי מפוצה על ידי עריכות חכמות ופריימי אימפקט מרשימים.
כמובן, ההבדל בהשוואה לעיבודי ג'אמפ ידועים אחרים כמו Jujutsu Kaisen או Kaiju No. 8 ניכר למדי, ואני מבין מעריצים המאוכזבים שהסדרה הזו לא קיבלה את אותה איכות הפקה. מצד שני, אשקר אם אומר שלא התייחסתי גם לטרנד הנוכחי של עיבודי שונן קרב ידועים ברגשות מעורבים – כי גם אלה אינם חפים מבעיות, בין אם במונחי קצב או הלחץ העצום שבו נמצאים האנימטורים.
בין טריילרים המציגים שפע חומרים מפרקים מאוחרים יותר לבין העובדה שיש כאן דיבוב סימולטני באותו יום, אפשר לפחות להניח שההפקה מתקדמת כמתוכנן וככל הנראה אינה נתונה ללחץ זמן נוראי. אם הבחירה היא בין משהו כזה לבין הפקה מהממת אך מתוזמנת גרוע כל כך שבה אנימטורים נאלצים לראות את האולפן שלהם מתפרק, זו תהיה הרע במיעוטו.
למען האמת, לאחר שגדלתי עם עיבודי שונן פופולריים שלעיתים קרובות הופקו באיכות בינונית יותר מאלה הנוכחיים, הסדרה הזו נמצאת לפחות כמה רמות מעל זה. למרות שהיא בהחלט יכולה הייתה להיראות טוב יותר מבחינה ויזואלית, אני לא חושב שזה ישפיע יותר מדי על הפופולריות הכללית שלה. אני מודה שהייתי הרבה יותר ביקורתי אם המנגה הייתה נמנית עם המועדפות המוחלטות עליי מג'אמפ – ואם ההפקה תדעך באופן ניכר, לא אהסס להביע את אי שביעות רצוני. עד אז, עם זאת, ארצה להימנע מלהתעכב יותר מדי על מה שהיא אינה.
בסך הכל, נהניתי מאוד משני הפרקים הראשונים האלה. היה נחמד לראות את האלמנטים הקומיים יותר של הסיפור קמים לתחייה שוב, ואני אוהב את דינמיקת 'המשפחה שהוקמה' בין סאקאמוטו לבני חסותו.
הסדרה גם מצליחה להציג את סאקאמוטו כגיבור סימפטי – מאחורי חזותו הקשוחה מסתתר בחור שאכפת לו מהאנשים סביבו, כפי שמעידה העובדה שהוא לא מהסס לעזור לשין ולשיאוטאנג, אפילו לאחר שהאחרונה כמעט ניסתה להרוג אותו.
מכיוון שאלמנטים אלה מרכזיים למה שהופך את הסדרה למה שהיא, אני מרוצה מאוד שהם נשמרו, ובתקווה הרוח הזו תישמר גם כשהעלילה תתחמם. בכל מקרה, אני סקרן לראות כמה טוב העיבוד הזה יטפל במעבר ההדרגתי לעלילה מוכוונת-אקשן יותר – עד כה היבט זה לא נראה מוגזם, אבל הוא מספיק כדי להשאיר אותי מבדר למרות היעדר רגעים מרהיבים.
אולי זו לא תהיה הצלחה מסחררת, אבל אם היא תישאר במסלולה, אני מקווה שמעריצים ומצטרפים חדשים כאחד ימצאו את מבוקשם.