שנגרי-לה פרונטיר - פרק 7

פרק שאנגרי-לה פרונטיר הזה היה כולו צחוקים! העלילה לא התקדמה במיוחד, אבל זה לא שינה – הקומדיה הייתה בול במקום.

הומור במרכז הבמה

התגובות המוגזמות של סייגר ומונטאז' האימונים בחצי השני היו קורעים מצחוק במיוחד. משום מה, חשבתי בהתחלה שסייגר וסונראקו הכירו כבר קודם – אין לי מושג למה.

התגובות של סייגר מוגזמות באופן קריקטורי, ומונטאז' האימונים בחצי השני גרם לי להתפקע מצחוק. אגב, בהתחלה חשבתי שסייגר וסונראקו הם חברים ותיקים. מוזר, לא?

סייגר רודפת אחרי סונראקו כאילו היא מועדון מעריצים בהיפר-אקטיביות. היא בקושי מכירה אותו, אבל רודפת אחריו כמו תלמידת בית ספר מאוהבת.

הפנטזיות שלה, שבהן היא מאדירה את גישת ה"אפס מאמץ" של סונראקו, קורעות מצחוק לגמרי – אבל גם מוזרות ברצינות. נראה שזה הולך להיות הבדיחה החוזרת שלה בסדרה.

החלק השני מתמקד באימונים: לסונראקו יש כישרון, אבל הוא לא יכול להתחרות בשחקנים שיש להם מאות שעות ניסיון. כישרון לבד לא מספיק כשהיריבים שלך יכולים למחוץ אותך בקלות.

קטע אימונים קלאסי ושאלות פתוחות

הייתי רוצה לראות יותר מהקרבות המונפשים המדהימים במהלך האימון, אבל המונטאז' עדיין היה אדיר. נכון, סונראקו עולה רק שתי רמות – אבל הוא נלחם כמו מטורף! כמעט כאילו הוא לובש אפוד משקולות של 9 ק"ג בזמן המשחק. הציוד החלש שלו הוא האשם.

בסוף הפרק, סונראקו מקבל הודעה מסתורית מארתור. הם אמורים להיפגש במשחק אחר – שיחה חשובה. אבל על מה זה? אין לי מושג. במיוחד כשארתור הוא בחור בלתי נסבל בעליל.

ועדיין אין לי מושג למה הארנבים כל כך מתעניינים בסונראקו. האם זה רק בגלל הקרב עם החיות המיתיות? הסדרה עדיין מהנה, אבל אנחנו לאט לאט הולכים במעגלים.