נתוני כותרת

האיש שמאחורי "המסע המופלא" עושה שוב כותרות. הייאו מיאזאקי, היוצר הבלתי נלאה של עולמות קסומים, שובר את שתיקתו בנוגע לפרישותיו ה"כוזבות" הרבות. מתברר שהוא מעולם לא באמת מצא מנוח.

מדוע המאסטר לא יכול להרפות

האמת המזעזעת מאחורי ניסיונות הקאמבק החוזרים ונשנים של מיאזאקי

זה נשמע כמו התמכרות – ואולי זה אכן כך. בראיון בלעדי, מיאזאקי מתוודה שעשיית סרטים היא כמו סם עבורו. "אני יכול רק לחזור," הוא חושף בכנות שמפתיעה אפילו את המעריצים השרופים ביותר. מדבריו עולה תלות כמעט כואבת בעבודה יצירתית.

פרפקציוניזם דוחף אותו לקצה גבול היכולת שלו. כל משיכת מכחול, כל תנועה חייבת להיות מושלמת. עובדי האולפן מדווחים על התפרצויותיו האגדיות כשמשהו לא עומד בציפיותיו. "הוא יכול לפעמים להיראות כאילו הוא אחוז דיבוק," מגלה גורם פנימי שביקש להישאר בעילום שם.

בניגוד לתדמיתו כאמן מרוחק, מיאזאקי מפתיע בתצפיות חדות על תעשיית האנימציה. הוא משווה סרטי דיסני לבלט קלאסי, ועבודות של דרימוורקס למוזיקת פופ מודרנית. הערצתו מופנית בעיקר לאולפנים אסייתיים: "האנימטורים מסין, יפן וקוריאה יכלו לזעזע את העולם – לו רק הציגו שבריר ממסורתם."

הסוד האפל של סטודיו ג'יבלי

בין עריצות לגאונות: מיאזאקי האמיתי

מאחורי הקלעים של אולפן האנימציה המפורסם, לא תמיד הכל ורוד. אחיזת הברזל של מיאזאקי על הבקרה היצירתית הניעה יורשים רבים לייאוש. "על מנת לשמר את רוח היצירה המקורית, אני חייב לשוב," הוא מצדיק את התערבותו.

האווירה באולפן דומה לעיתים למתקן ביטחוני שמור היטב. כל ציור חייב לקבל את אישורו האישי. "דרישותיו גבוהות באופן בלתי אנושי," לוחש עובד ותיק. "אבל זה מה שהופך את סרטינו למיוחדים כל כך."

באופן מפתיע, הוא דוחה את המוניטין של מטיף מוסרי גדול. "אני לא מנסה במודע להעביר מסרים," הוא מסביר בענווה. "מה שאני אוהב זו פשטות." סרטיו נובעים מהרצון להעניק לאנשים תקווה בזמנים קשים.

החזון האלמותי

הסיבה האמיתית לכך שמיאזאקי לעולם לא יוותר

בגיל 82, מיאזאקי כבר היה אמור ליהנות מזמן מפרישתו המגיעה לו. במקום זאת, הוא עדיין יושב ליד שולחן השרטוט שלו יום אחר יום. הוא מתאר את "איך אתם חיים?", הפרויקט האחרון שלו, כ"מתנה לנכדו" – אך מקורבים חושדים במניעים אחרים.

האמת מטרידה: מיאזאקי לא יכול להפסיק כי הוא לא יודע מי הוא יהיה ללא אמנותו. פרישותיו וקאמבקים החוזרים ונשנים שלו דומים לריקוד נואש עם זהותו שלו. "אם אני לא מצייר, אני מרגיש ריקנות," הוא מתוודה ברגע נדיר של פגיעות.

משפחתו למדה לחיות עם אובססיה זו. בנו, גורו, מתאר את מערכת היחסים המורכבת: "הוא חי בעולם משלו. עולם מלא צבעים, סיפורים ואפשרויות אינסופיות."

מכונת השמועות עובדת במרץ. בסוד, הוא מתכנן, כך אומרים, את הפרויקט הגדול הבא שלו. "יש לו שרטוטים במגירה שאף אחד לא רשאי לראות," לוחשים באולפן. אפילו עובדיו הקרובים ביותר לא יודעים מה מתכנן המאסטר הבא.

הקסם האחרון

מה נשאר כשהקסם דועך

סיפוריו שבו דורות. מ"נאוסיקה" ועד "הרוח עולה", כל סרט הוא יצירת מופת. אבל מה הלאה? שאלת יורש ראוי נותרה ללא מענה.

האולפן מתכונן בשקט לתקופה שאחרי מיאזאקי. אך המאסטר עצמו נראה אדיש לשיקולים כאלה. "אנימציה היא דרך הנשימה שלי," הוא אומר בחיוך שובב. "איך אוכל להפסיק?"

האמת היא: הייאו מיאזאקי לעולם לא יפרוש באמת. האמנות שלו היא חייו, האולפן שלו הוא ביתו. "אני יכול רק לחזור," הוא אומר – ובמילים אלה טמונים כל הטרגדיה והגדולה של איש שהפך את עצמו לאגדה.

באמצעות nausicaa.net, ScreenRant