אני יצור אדיר, חי כחתלתול עם אלף – פרקים 1–3

כשצפיתי בפרק הראשון של "בהנאקו", חשבתי שאני הולך/ת לאכול איזשהו ג'אנק פוד. הסדרה הזו מציגה את עצמה עם הנוכחות המתנשאת של שקית צ'יפס. כי אני מבטיח/ה לכם שכבר ראיתם כמעט כל מה שיש לסדרה הזו להציע בסדרות פנטזיה אחרות, וטובות יותר.

כבר ראינו סדרות שבהן דמות מתגלגלת מחדש כחיה, סיפורי פנטזיה עם ממשק משחק לרכישת מיומנויות, ובנות אלפיות בלונדיניות עם חזה גדול מראשן.

השתעממתי כל כך במהלך הפרק הראשון מכיוון שהסדרה לא עושה שום דבר מעניין עם הרעיון הכללי שלה, והקצב כל כך איטי. ובכל זאת, המון דברים מכוסים בערך בעשרים ושלוש דקות.

הבעיה היא שכל מה שקורה, נעשה באפס התלהבות, כמו מגבת סחוטה. אנחנו סוחטים את המקסימום מהסצנות כדי להגיע למגבלת אורך הפרק.

חששתי שזו תהיה סדרה שיהיה קשה לסקור. הסדרות הגרועות ביותר שאני צריך/ה לדון בהן הן אלו שאין בהן שום דבר מעניין להגיד. אני מעדיף/פה לצפות בתאונת רכבת או משהו כזה – לפחות זה מנסה לעשות משהו מעניין – מאשר בסדרה שמתמודדת עם רעיונות שחוקים. הלוואי שיכולתי לחזור להיות האדם שהייתי לפני שצפיתי בפרק השני של הסדרה הזו.

פתיח

לסדרה הזו יש משהו שמייחד אותה מהשאר. אני לא יכול/ה להגיד שאי פעם ראיתי סיפור פנטזיה שבו דמות ראשית רצתה כל כך בגלוי לשכב עם חתול. אין שום סאבטקסט מעורפל או קשרים מסובכים כשאנחנו מגיעים לפרק השני.

לאלו מכם שהרגישו מוזר אחרי הפרק הראשון, אני יכול/ה רק לומר שהרגשות שלכם מוצדקים. זה כנראה גרוע יותר ממה שאי פעם חשבתם.

חשבתי שאנשים מגזימים או מגיבים בהגזמה לסצנות המוזרות מדי פעם מפרק אחד ואפילו מהחצי הראשון של פרק שתיים. כן, לגיבורה האלפית שלנו, אריה, יש רגע או שניים שבהם היא מביטה בכיסופים באשכים של הדמות הראשית שלנו ומתעוררת מינית מהם, כי הוא ליקק לה את האוזן.

ברגע שהם הציגו את הרעיון של רבייה בין-מינית, הם לא בזבזו זמן בלהצדיק כל חשש אפשרי. בעדינות של מכת פטיש בפרצוף, אריה אומרת במפורש שהיא רוצה שהחתול שלה יגדל גדול וחזק כדי שיוכל לשכב איתה בפעם הראשונה. אחרי שצפיתי בפרק הזה, אני יכול/ה לאשר שאכן קמתי מהכיסא והתרחקתי מהשולחן שלי.

הייתי צריך/ה עשר שניות כדי לחשוב איך הגעתי לכאן. אפילו חברתה של אריה מופתעת מההערה שלה, אבל זה בסדר כי פחות מחמש דקות לאחר מכן, היא מוקסמת באותה מידה מטאמה מהסיבות השרירותיות ביותר.

טאמה החתול היסודני

אף על פי שהגיבור שלנו, טאמה, שמר על כל זיכרונותיו מחייו הקודמים, הוא לא יכול לתקשר עם אף אחד. רוב האנשים חושבים שהוא חתול יסודני שיכול להשתמש בקסם. אין להם מושג שהיצור החתולי הזה הרבה יותר אינטליגנטי מכל אחד אחר בסדרה, או שבעצם לא?

אולי הסדרה יכלה להשתמש בקצת יותר מוזרות אם טאמה היה יכול לדבר עם כולם, אבל הוא לא עושה שום דבר שלא הייתם מצפים מחתול רגיל. הם יכלו להפוך את טאמה לחתול רגיל, ורוב הסיכויים שאריה עדיין הייתה רוצה לשכב איתו.

אני אתן לכותב/ת קרדיט על כך שהתכוון/ה לכל זה כבדיחה מתמשכת, אבל מלבד ערך ההלם הראשוני, זה לא מצחיק ולא יצירתי. בכל פעם שזה עולה, אני מרגיש/ה יותר ויותר לא בנוח.

אולי זה אמור ליצור ניגוד לאישיותו של טאמה, אביר טוב לב ומוסרי. אני לא מתנגד/ת לו כגיבור, גם אם הוא קצת חסר אופי, ואני לפחות מכבד/ת את העובדה שיש לו חוש כבוד חזק שהוא מנסה לשמור עליו.

נראה שלכותב/ת יש הבנה בסיסית בסיפור סיפורים, שכן המפלצת שהוצגה בפרק הראשון חוזרת באופן רלוונטי בסוף הפרק השלישי כדי ליצור קליף האנגר. גם דמויות המשנה נראות מהנות, כמו בעל הגילדה וחברו.

הדבר העצוב הוא שלמרות כמה רגעים טובים בסדרה הזו, אני צריך/ה כל הזמן להזכיר לעצמי שהרגעים האלה משותפים עם דמות ראשית שלא חוששת להבהיר באינספור הזדמנויות שהיא רוצה לשכב עם החתול שלה.

סיכום

אני מתפלל/ת שהסדרה תהיה יותר מזה. אני מתפלל/ת שיש משהו אחר שבולט בסדרה הזו שאני יכול/ה להיאחז בו. כי אני לא חושב/ת שאתם רוצים לשמוע כמה אני כועס/ת או מרוגז/ת מהסדרה הזו כל שבוע.

או שאולי כן, ובגלל זה הצבעתם בעד הסדרה. אם כן, אני שונא/ת את כולכם, ואני אדאג להחזיק את כולכם אחראים לפגישות הטיפול שלי. אלוהים, הלוואי שיכולתי לחזור לחשוב שזה פשוט היה משעמם.